בית אב"י, ג - ר' יצחק אייזיק ליבס

הספר יצא לאור בניו יורק בשנת תש"ם
נושא הספר: ש"ות על ארבעת חלקי השו"ע
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: 8-1

תקציר המבוא:

בראשית המבוא מודה המחבר לה' על שזיכהו להוציא את ספרו, כהמשך לחלקי הספר הקודמים שהתקבלו בחיבה יתירה בקרב צבור הלומדים, ומדגיש את חשיבות הספר - שלשלת הפסיקה מתקופת הראשונים.
בחלקו השני של המבוא, מביא ציוני דרך מקורותיו בתקופת השואה: את סיפור הסתתרותו בבור ביער, משך כשנה וחצי, את דברי החיזוק שהשמיע באזני אנשי הקהילה בגריידינג כשעה לפני חיסול הגטו. שבע מאות איש נלקחו מהגטו, הגטו נשרף והמחבר עצמו הצליח להימלט.
עם סיום המלחמה נשבע המחבר במילות הנדר של יעקב אבינו: "אם יהיה אלוקים עמדי... ושבתי בשלום אל בית אבי" - יכתוב חידושים שיעלה בידו לחדש. הספר "בית אבי" מהווה, אפוא, קורבן תודה ותשלום נדר על נס הצלתו.
בסיום המבוא המחבר מתאר את מסירות הנפש של הפליטים להקים את התורה מחדש לאחר השואה.

המבוא:

בית אב"י, ג

(עמוד 1)
הקדמה

בשם ה' הבוחר בתורה - כפי פרושות השמימה בתפילת מודה אני לפניך מלך חי וקיים על שהחייתנו וקיימתנו ברוב רחמיו וחסדיו לראות ספרי זה שו"ת בית אבי חלק שלישי פרי עמלי בתוה"ק יוצא לאור עולם והכל מברכתו יתברך שברכני להשיבן לשואלי דבר ד' זו הלכה כפי אשר חנני ד' בפינו ובלבבינו להבין ולהשכיל בתורתו יתברך למצוא פתרונים לבעיות הזמן המסובכות לפי תנאי הזמן בההתחדשות הטכניקה מדי יום ויום ומדי פעם בפעם, והודות לד' החסד שזכיתי וספרי בית אבי שני החלקים הראשונים נפוצו ונתקבלו בחוגי הרבנים היושבים כסאות למשפט וגם בחוגי הלומדים נתקבלו בהערצה ואהבה ומילי מתבדרין בבי מדרשא וכבר אזלו משוק הספרים בזמן קצר באין מוצא לקנותם, ובעזרת השי"ת קבלתי המון מכתבי ברכה ותהלה על ספרי וגם הרבה הערות והערות קבלתי מרבנים ולומדי למד בחיבה יתירה ובהרבה ספרים וירחונים מובאים דברי הבית אבי ושמעתתא מתאמרין בפי תלמידי חכמים, אם אמנם ידעתי גם ידעתי את מך ערכי כי לא הגעתי למדה זו לפסוק הלכה לרבים ובפרט לתלמידי חכמים גדולים בתורה אשר בענוותם הרבוני ונתנו עיניהם בי להתייעץ עמי לפתור שאלות מסובכות מתנאי החיים הסואנים והאי-נורמליים שקשה להתאימם לקדושת תוה"ק ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לדעת המסקנא האחרונה להלכה ולמעשה לאחר עמל ויגיעה בש"ס ובדברי רבותינו הראשונים הרב האי גאון מהר"י בן ברזילי הרי"ף והרמב"ם הרא"ש והטור שהציגו לפנינו הלכות פסוקות למען ימצאו המורים על נקלה את הדרך המוביל למחוז חפצם לדלות פנינים יקרים מעמקי ים התלמוד להשיב לשואלי דבר ד' זו הלכה, כל כך שקדו גאוני קדמאי לטובת ולתקנת מורי הוראה בישראל להכין להם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ואחריהם עלה הכוכב המאיר את שמי היהדות התורתית ה"ה רבותינו גאוני בתראי והחזיקו על ידם והוסיפו עוד לפלס נתיבות בדרכי הוראה הלא המה הבית יוסף והרמ"א, הט"ז והש"ך, הפרי מגדים והחוות דעת (מקובל היה בידי המורי הוראה שהפרימ"ג והחוו"ד נכנסו עוד בגדר השו"ע ועל ידם הושלמו המטעמים להשלחן הערוך) ואחריהם בכל דור ודור עד היום הזה נמצאים גדולי תורה העוסקים בפתחי תשובה להקל על המורים הוראות בישראל, ולהוציא דין חדש או להביא ראיה לדין הנמצא כבר בפוסקים או להתרת ספקות בהלכה על ידי קושיות ודקדוקים בדברי הגמרא מדמשני בגמרא הכי ולא משני באופן אחר שמע מינה דהדין עם הפוסק שהעלה לנו דין חדש וכלל חדש, זה נמסר רק לגדולי הראשונים אבל לגדולי האחרונים אין דרך זה נכון ובטוח ואין הכוח להוציא דינים ופסקים חדשים על פי קושיות ודקדוקים במשנה ובגמרא, כי רשות זה היה רק להראשונים כמלאכים ולהאחרונים להדר ולקשט את ההלכה בטוב טעם ומיטב הגיון ולהכרעה בפלוגתא דרבוותא וכדומה, ובש"ס בבא בתרא דק"ל איתא תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, ופירש הרשב"ם שאם לומד הרב דרך לימודו ואמר מסתבר טעמא דפלוני חכם אין תלמידיו למדין משם הלכה שמא אם יבוא לידו מעשה ידקדק יותר ויראה טעם אחר בדבר וטעמא דמילתא כי היראה שלא יכשל שירא הפוסק בשעת הכרעת הדין למעשה דין גרמא לעיון חודר לתוך מקורות ההלכה בש"ס בהבנה ובהיקף להוציא ההלכה לאמיתה של תורה ופלא זה אי אפשר לבוא לידי מסקנה להלכה ולמעשה.

ומרגלא בפי חז"ל לומר "מעשה רב" כמבואר בש"ס שבת דכ"א מעשה רב ולקמן דקכ"ו מעשה רב. וגדולי החכמים בדורות הראשונים הרבו מאוד בשמוש ת"ח ומדקדקים בזריזות גדול להסתכל ולעיין אחר רבותם בכל פרטי המעשים והקדימו במעלה שמושה של תורה יותר מלימודה וילפינן לה בש"ס ברכות ד"ז מדכתיב פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו (מלכים ב, ג), ומובן
(עמוד 2)
ממילא דאעפ"י שהשמוש קודמת במעלה ללימוד מ"מ הלימוד קודמת בזמן לשמוש, כי השמוש אצל חז"ל אינו אלא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא וזה לא יאות כך למי שכבר ממולא בחכמה ובתבונה ובדעת בכל פינות התורה ויורד לסוף דעת רבותיו בכל המעשים הנעשים לפניו, לאיש אשר אלה לו גדול מאוד תועלת השימוש לצרף לחכמתו גם את הקבלה מרבותיו להישען עליהם בהוראה, אבל מי שלא הגיע עדיין לכלל זה ונפשו ריקה מידיעת התורה השימוש לזה מעט התועלת אדרבה קרוב להפסד ולכל הבוטחים על עדותו מפי רבותיו מפני שאין דעתו שלמה להבין הדברים שראה אצל רבותיו ומדמה מילתא למילתא דדמי להדדי כאוכלא לדני כיון דלא דייק וגמיר שמעתתא מפי רבותיו, ועיין להגאון ר' ישכר בער מווילנא תלמיד הגר"א בהקדמתו להמעשה רב בעהמ"ח ספר פעולת שכיר מנהגי הגר"א ז"ל שכתב לפרש במה שנתייחד הכתוב ענין השמוש של אלישע ביציקת מים על ידי אליהו ולא בשימוש אחר הכולל כל עבדות שהתלמיד עושה לרבו עפי"מ דאמרינן בש"ס תענית ד"ז שנמשלו דברי תורה לשלשה דברים אש ומים ועץ, עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח קטנים מחדדים את הגדולים, ומים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים כן דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר למדני פרק אחד ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן מתבלע כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע, וזה שבא לרמוז בשבחו של אלישע הגדול שבתלמידיו והי' פי שנים ברוחו שהי' תלמיד המחכים את רבותיו שיצק מים הרומז לדברי תורה ע"י אליהו ולו נאה להתגדל במעלות השימוש יותר מלימודו יעו"ש, ועתה שכבר ערוך לפנינו "שלחן" מלכים הלא הוא השלחן ערוך בכל המטעמים הנכתב לדורות לידע איך להתנהג בכל דיני התורה הרי זה מעשה רב כיון שנכתב לא רק להלכה אלא גם למעשה לכן הרי זה ממש מעשה רב, לכן כאשר לומדים הש"ע בעיון גם בדברי רבותינו הראשונים שפלסו לנו נתיב בדברי המשנה והגמרא זהו מעשה רב שידע כל אדם איך להתנהג עפ"י התורה כל היום מבוקר ועד ערב ועל המורה להורות לעם ד' הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון עפ"י "מעשה רב" של הש"ע.

והעיקר בזה הסייעתא דשמיא להבין ולהשכיל דברי התנאים והאמוראים חכמי המשנה והגמרא וגם לרבות דברי רבותינו גדולי הראשונים וגם דברי הפוסקים שמימיהם אנו שותים בצמא וכל דבריהם המה תורה שלמה וכמו בפירוש תורה שבכתב אין לנו רק כמו שפירשו חכמינו ז"ל בעלי המשנה וגמרא כפי קבלתם מהמקבלים הראשונים עד משה רבינו ע"ה כמו כן בהבנת חכמי המשנה והגמרא אין לנו רק מה שפירשו לנו הראשונים בהבנת חז"ל כי המה שירדו לתוך כוונת התנאים והאמוראים ומרגלא בפומייהו בבי מדרשא דרבנן ותלמידיהון ומטו לה בשם העה"ש דכשם שהנשמה נותנת רוח חיים בגוף האדם כמו כן התורה שבעל פה נותנת רוח חיים בתורה שבכתב וחכמי ישראל האמתיים פירשו יפה ונתנו רוח חיים בתורה שבעל פה וחכמי האמת הפיחו נשמה יתירה בהבנת התורה בפרד"ס, וגדולי ישראל ענקי הרוח התנאים והאמוראים המה היו מהשלשלת הקבלה עד משה רבינו והם היו הבעלי בתים על התורה עם כוח ההכרעה כדמצינו בש"ס בבא מציעא דנ"ט שהשיב רבי יהושע לא בשמים היא שכבר נתנה תורה מהר סיני וכמו שהוצרכו להכרעת רבה בר נחמני בבא מציעא דפ"ו בהפלוגתא שבמתיבתא דרקיע כדאיתא בזה בהקדמת ספר לבוש מרדכי שביאר שם דברי הגמרא בשבת דפ"ח במאמר דרבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל את התורה בא וכו' מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ד' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, אמר ליה הקב"ה למשה החזיר להם תשובה וכו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו להקב"ה, ע"כ. ולכאורה אינו מובן וכי לא ידעו המלאכים גם לפני תשובתו של משה מה שכתוב בתורה ואם ידעו מה שאלו ומה חידש להם משה רבינו בתשובתו, אכן יש לומר דשני קנינים קיבל משה רבינו בתורה עם קבלתה מסיני, א) עצם מצות וחוקים ומשפטים, ב) בעלות על התורה להכריע פסקי הלכותיה והמלאכים לא את מצות התורה בקשו כי ידעו שלא להם הוא המצות והחוקים ומשפטי התורה אלא הבעלות על התורה להכרעת הדברים בקשו שזה ישאר אצלם, ולזה כוונו באמרם אשר תנה הודך על השמים מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו לשון
(עמוד 3)
פקידות היינו בעלות על התורה ולזה ענה להם משה רבינו ע"ה בתשובתו שמכיון שלא שייך אצלם קיום המצות שבתורה למעשה אינם יכולים ומסוגלים לקבל עליהם הבעלות להכרעה כיון שאין למדין הלכה מפי למוד עד שיאמרו לו הלכה למעשה וזה אינו שייך אצלם.

ב"ה בימינו אלו עלו וגדלו לומדי תורה בהישיבות והכוללים למעלה ראש במדה שגם בזמן שהשנים היו כתיקונן לא הצליחו יותר והעד לזה הספרים מפרי רוחם של הגדולים הצעירים הללו שהעשירו את עם התורה עם הספר בגאונות ובגדלות עד למופת, ושונה לגמרי ההתפתחות וההשתלמות של הגאוניות התורתית מההתפתחות וההשתלמות של החכמות והמדעים, הרי ההשתלמות וההתפתחות של מדע התבל הלא הן צעדים שעושים החכמים שבכל דור ודור קדימה, להשיג בחכמה ומדע מה שלא ידעו הראשונים לגלות כוחות בסתרי הטבע מה שלא נתגלו להקודמים לפניהם, לא כן הוא בההתפתחות וההשתלמות בתורה התורה חתומה נתנה שלמה וגמורה כל צרכה כדאיתא בש"ס ברכות ד"ה מקרא משנה וגמרא כולם נתנו למשה מסיני, והקב"ה הראה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל מה שהסופרים עתידין לחדש כמבואר כן בש"ס מגילה די"ט ואם כן ההתפתחות וההשתלמות בידיעת התורה היא לא שהתורה צריכה איפוא בזה להתפתחות, רק שלומדי תורה צריכים להתפתח ולהשתלם לבוא לתכלית ושלימות ההשגה להשיג מה שכבר השיגו הראשונים ולדעת מה שכבר ידעו מקבלי התורה הראשונים, וזאת היתה עבודת כל חכמי ישראל הקדמונים להשתלם בידיעת התורה להבין אותה בכל רוחב ועומק בידיעה גמורה ושלמה כמו שנתנה מסיני בשלימותה וכן צריך להיות עבודת האחרונים להשיג מה שהשיגו' הראשונים ולדעת מה שכבר ידעו הקדמונים, רק את זה חתרו תמיד גדולי הדורות לפלס נתיבות ודרכים שלא כבשום הראשונים שמלפניהם לדעת מה שכבר ידעו קמאי דקמאי לגלות מסתורין של חז"ל מה שהסתירו תחת תיבה יתירה ודקדוק הלשון להוציא מזה מקורים וראיות לספיקות להראות כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא והכלל תמיד האימרא של הגאון החתם סופר חדש אסור מן התורה.

כבר כתבנו כמה פעמים על החסרון הגדול בימינו שגדולי ראשי ישיבות הזניחו לגמרי את לימוד הלכה למעשה ללמד את בני יהודה קשת גיבורים שלא להחטיא את המטרה בדין או בהלכה בשלחן ערוך הלא אתם מאורי ישראל עיני העדה הלא עליכם האחריות להעמיד תלמידים לא רק בגדלות בתורה גרידא אך גם גדולי הוראה על מי נטשתם את דור העתיד לגדל ולחנך לפניהם רבנים מורי הוראה להודיע להם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, מי יורה להם דעה ומי יבין להם שמועה מי יתיר להם ספיקות מי יפסוק שאלות נשים, מי יבנה ויכשיר מקואות מי ינהל את הצאן על מי מבוע התורה, זהו התפקיד של גדולי הדור עיני העדה ממשיכי שלשלת הקבלה לערוך השלחן בכל מיני מטעמים לדורות הבאים ולהקים להם רבנים מורי הוראות דיינים ושוחטים כי המה הרוח החיים של הכלל ישראל בחיי הדת, לפנים היה בכל הדורות תעודת הרב בעדתו לדבר אל העם לחנכם ללמדם להדגיש ולהבליט את המרגליות שבתורה לחבב עליהם תורה ומצות ולעורר בקרבם געגועים נפשיים על העבר המרומם, לחזק את רוחם ולהשריש בהם אמונה ובטחון בעתיד מזהיר כמו שחזו נביאי ישראל, ועתה בעוה"ר אבדנו כל זה כי אין לנו שפה משותפת עם המון בית ישראל, אבל אין דרכי להיות מן המתאוננים וד"ל, כי זה רע באזני ה' אבל על שארית ישראל סבא בני תורה מחוייבים אנחנו לדאוג עבורם ואין אני אומר שאין לדאוג על כל המון בית ישראל חלילה וחלילה כל יהודי מבית ישראל יקר וחביב לנו כבבת עין אבל אין כאן המקום לדבר מזה כי זה גם כן ענין נכבד מאוד וצריכים לטכס עצה איך לקרבם לתורה ולכל קדשי ישראל, אבל כיון דספרי זה הוא רק לבני תורה מצאתי לנכון לעורר את לב עולם התורה ולהתריע על זה כי הענין יקר וקדוש.

ומצינו בש"ס קידושין ד"מ דתלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה, המובן בזה דעל ידי לימוד ועמלה בתורה בידו לברר וללבן לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כדי שיוכל לשמור ולעשות ולקיים מעשה המצות כהלכתן וכתיקונן, ובתוס' קידושין הנ"ל הקשו דהכא אמרינן תלמוד גדול שתלמוד מביא לידי מעשה, ובש"ס בבא קמא די"ז אמר רבי יוחנן קיים אמרינן לימד לא אמרינן, ופריך התם והא אמר מר גדול תלמוד מביא לידי מעשה אלמא מוכח דמעשה גדול, ולפי מש"כ ניחא פירכת הגמרא דמדקאמר לימוד גדול שמביא לידי מעשה משמע דוקא לימוד כזה גדול שמברר הלכה למעשה אבל סתם לימוד שאינו הלכה
(עמוד 4)
למעשה אינו גדול ממעשה והתם קאמר רבי יוחנן לימד לא אמרינן קאי על סתם לימוד משמע דכל לימוד גדול ממעשה ועל זה משני הא למיגמר הא לאגמורי.

ובש"ס עירובין דנ"ג איתא דוד גלי מסכתא ושאול לא גלי מסכתא בדוד כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו ובשאול כתיב בכל אשר יפנה ירשיע ואיתא נמי בש"ס מועד קטן דט"ז עדינו העצני יושב בשבת תחכמוני זה דוד מבואר דדוד אסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ונאמר עליו יראיך יראוני וישמחו ועל שאול שלא עלתה לו שמעתתא אליבא דהלכתא נאמר ובכל אשר יפנה ירשיע והמוסר השכל מזה דשאול המלך כבן שנה נער שלא חטא מעולם כמבואר בש"ס יומא דכ"ב מכל מקום נאמר עליו ובכל אשר יפנה ירשיע וק"ו של עשר קומות דאם לא מגיעים להוראה להיות תורתו תורה להלכה ולמעשה עדיין האדם בזה בבחינת ירשיע ושמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר ועמכם בדבר המשפט (דברי הימים ב' י"ט) כדדרשינן בש"ס סנהדרין ד"ו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ופירש"י אין לו לדיין לירא ולמנוע עצמו מן הדין אלא לפי מה שעיניו רואות לידון ויתכוין להוציאו לצדקו ולאמיתו ושוב לא יענש.

ובש"ס סנהדרין דק"ו גבי דואג ואחיתופל דדרש רבי יצחק עליהם הפסוק איה סופר ואיה שוקל איה סופר את המגדלים (ישעיה ל"ג י"ח) איה סופר כל אותיות שבתורה, איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה, איה סופר המגדלים שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר וכו' ולהלן איתא אמר רבי משרשיא דדואג ואחיתופל לא הוו סברי שמעתתא ובמסקנא דלא הוה סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא דכתיב סוד ד' ליראיו (תהילים כ"ה י"ד), ופירש"י דלא סלקא להו שלא זכו לקבוע הלכה כמותן, הרי בזה דלקבוע הלכה הוא מסוד ד' ליראיו ולאו כל אדם זוכה לזה דאפילו לאנשים גדולים כדואג ואחיתופל דדרשינן עלייהו איה סופר כל אותיות שבתורה ואעפי"כ לא סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא דלזה צריכין זכות מיוחד מסוד ד' ליראיו וזה שהתפלל רב אבא בביצה דל"ח יהא רעווא דאימא מילתא דתתקבל.

השתדלתי תמיד בעת שיגעתי למצוא פתרון לדין מחודש שקשה למצוא מקור בגמרא וכיון דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אבל הרמז נמצא במקום אחר ובכל הלכה והלכה אפילו השכיח טובא מכל מקום כאשר מעיינין במקור הדין מוצא המעיין דבר חדש בטעם המצוה ועל ידי זה יודע לקשט ההלכה בטיב טעם ומיטב הגיון כמו שפירש הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל בפירושו על מסכת אבות על דרשת חז"ל על הפסוק דדיה ירווך בכל עת (משלי ה' כ"ט) למה נמשלו דברי תורה לדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שהאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם (עירובין דנ"ד) וגם לרבות זאת כמו הדד שעצמותו בשר והתינוק מוצא ממנו חלב אף התורה כן למשל מדין סוכה יכולים להוציא מסקנא להתיר עגונה, וגם שאף לפי הראות כמה דינים נראים שאינם נצרכים ואינם נהוגים לנו עתה, ולא כן הוא כי יכולים ללמוד דין אחד מחבירו ודבר זה ידוע לההוגים בה, וזהו הפירוש הפוך בה והפוך בה דכולה בה דכיון שהגיע לתלמוד אין לו שיעור וצריך להפוך ולסלסל כל ימי חייו יעו"ש בדבריו המתוקים, וזהו דרך הלימוד בעיון לחקר ההלכה לחקור בכל ענין מלימודו הנפק"מ לדינא לאיזה נושא אחר, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר כי יתכן פעמים רבות אשר לזה המאמר לא יהיה שום נפק"מ בנושא זה שעמד בו ואולם בהנשאו על דבר אחר ישא פרי להלכות גדולות וקבועות, ופרי הלימוד בדרך זה הוא רב כי אז יקל עליו כאשר יחקור בשעת מעשה כשתבוא לפניו השאלה להלכה למעשה לערות מקור הדבר אשר יחקור עליו יען כבר עמד עליו בעת לימודו והדבר בדוק ומנוסה, עיין בספר נתיבות התלמוד. להרה"ג יא"ק ז"ל שהגדיר את דרכי הלימוד וכתב שם דכי כאשר ישים לבו בשעה שלומד להתחקות על עניני תלמודו לתת להם דמיון במציאות מהדברים הנזכרים ונעשים בעולם בכללו או בפרטו בענין תמידי או מקרי הנה מלבד שתלמודו עולה לו יפה כי יתישב לבו בו ביותר, גם הנהו מתקיים בידו להירשם בזכרונו ולהתעורר בו על כל מעשה השייך לו בבוא דבר לידו מה שלא היה עומד עליו אם לא שם לבו בתחילה בעת לימודו לתת ציור ומציאות לתלמודו, ולא מפאת כי לא יזכור ההלכה שלמד אלא מפאת כי קשה לו לערות מקורו כי תלמודו ומעשיו הן המה אצלו שני דברים נפרדים ודבר
(עמוד 5)
זה בדוק ומנוסה עיי"ש שהביא כן מספר דברי יהושע פרק ב' מאמר ג' והביא גם כן לדוגמא מספר תולדות אדם מחיי הגאון ר' זלמן מווילנא ז"ל וכתב שם סיפר לי ר' יונה מווילנא בעה"מ פירוש על התוספתא פעם אחת למד בבית המדרש הגדול בליל שבת ויבא גם ר' זלמן וישאל חומש לקרות בו שנים מקרא ואחד תרגום והביא לו איש אחד חומש וישאל להאיש אם החומש שלו, והשיב לו מצאתי אותו במקום פלוני ולקחתיו, וכשמוע ר' זלמן דברי האיש אמר כמה גדול כוח מאמר הנביא (חגי א') שימו לבבכם על דרכיכם, כי הטעות לפתח חטאת רובץ דכמעט קט עברתי שלשה לאוין מדברי סופרים וענה ר' יונה כי השלשה לאוין נסתרה דרכם ממני, ועל זה אמר ר' זלמן כי השלשה לאוין נובעים מהמסכתא שאתה לומד כעת (מסכתא בבא מציעא) ובש"ע או"ח סי' הע"ר אין קורין לאור הנר שמא יטה דוקא אחד אבל שנים קורין שאם בא אחד להטות יזכרנו חבירו וכו' וכשרציתי לקרות שנים מקרא ואחד תרגום דמיתי לקחת עוד אחד לקרות עמי ובש"ע חו"מ סי' רפ"ז איתא מצא ספרים לא יקרא פרשה וישנה ולא יתרגם ולא יהיו שנים קורין יחד בענין אחד, ועתה תראה שאלו הייתי קורא ושונה ומתרגם יחד בענין אחד בספר שלא מדעת בעלים הייתי עובר, א) על לא יקרא פרשה וישנה, ב) ועל לא יתרגם, ג) ועל לא יהיו שנים קורין יחד בענין אחד, ועל זה אמר ר' יונה ראשי ראשי תמול למדתי הלכה זו ועתה שבאה ההלכה ההוא למעשה שכחתי אותה, לכן העיקר והיסוד להתחקות בעת הלימוד ולצייר לימודו באיזה מציאות הנהוג ואז יצליח וישכיל כשתבוא מעשה לידו.

בדרכי הלימוד והוראה למעשה לא נטיתי מדברי רבותינו גדולי האחרונים אפילו היכא שמצאתי קושיא בדבריהם או סתירה קבלתי מאבותי ורבותי לומר לכל קושיא יש תירוץ ולמעשה כבר הורה זקן, ותמכתי יסודותי על הגדולים דפקיע שמייהו ולפעמים לא הבאתי דברי גדולים או שלא ראיתי ספריהם או מכיון שנטיתי לפסוק שלא כדבריהם על סמך פסקי גדולים אחרים לכן מחמת כבודם לא הבאתי דבריהם כי כן ראיתי בהקדמה לשנות אליהו שהגר"א ז"ל נמנע להביא שום מחבר להשיג עליו דלדעתו זהו בכלל מתכבד בקלון חבירו, לא הכרעתי בשום דין מחמת סברא גרידא בדברי בעלי הש"ע ומכש"כ בדברי הגמרא והראשונים, ותמיד הם נר לרגלי דברי הגאון האדיר רבי אליעזר מטעלז ז"ל שכתב באחד מתשובותיו לאחר אשר צלל במים אדירים בסוגיית הגמרא בעמקות ובהבנה בכל היקף הסוגיא ובא לידי מסקנא בדבר שאלתו לשבט או לחסד אולם למעשה כתב דכיון דרק על פי פירושו בגמרא ובראשונים בא לידי מסקנא זו אבל כיון שאינני בטוח אם קלעתי אל המטרה ואם האמת כן הוא בפירושי ואפשר יבוא מי שדעתו רחבה יותר ממני ויבין אחרת בפירוש דברי הגמרא והרמב"ם והקולר יהיה תלוי על צווארי, זהו הדרך של גדולי הדור האמתיים, ועל הגאון הנ"ל יש להמליץ שהוא היה צדיק בגאוניותו.

והנני מודה בשבח והודאה ליוצרי ומחוללי ית"ש ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לראות חלק שלישי מספרי בית אבי ואעפ"י שאיני ראוי לבוא עם הספר והכל רק בזכות אבותי ואבא מארי הגה"ק שבמסירת נפשו העדינה הרביץ תורה ופעל הרבה להפיץ תורה ויראת שמים וחסידות בישראל וזה היה כל משאת נפשו תמיד להעמיד תלמידים עדרים עדרים כמוני שאבו תלמידיו הרבים מים בששון ממעין תורתו ועלה בידו להעמיד תלמידים רבים אבל בעוה"ר גם עליהם עלה הכורת הי"ד ויהיה זכרם ברוך, אבא מארי זצ"ל בימי הזעם בימים החשכים בתקופת דם ואש רבים מכאובים ונידודים סבל חושך ואבדון בחוץ ובחדרים אימה שמד וכליון ידו פרש צר על מחמדי ישראל הרג ולא חמל על נער וזקן עוללי טפוחים ויונקי שדים עם אמותם יחד אומללו שליש מעמינו נספו במיתות משונות במשרפות אש ותאי גאז רח"ל ואבא מארי ז"ל לא נטש את הגמרא מידו ויצאה נשמתו הטהורה מפחד חמת המציק והגמרא בידו ולשמו ולזכרו בניתי הבית הזה שיהיה לו לגל עד ולמצבת זכרון לו ולכל משפחתי, ובכוחו ובזכותו אני מתחנן ומתפלל לנותן התורה שהדברים יתבדרו ויתפשטו בבי מדרשא ויזכני ברוב רחמיו וחסדיו לשבת ימים רבים באהלה של תורה ולהוסיף ציצים ופרחים לתוה"ק ושאנצל מפגעי הזמן ויהו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל מצינו בגמרא שרבי יוחנן הקפיד על רבי אלעזר כשאמר ממנו שמועה ולא הזכיר שמו, וזה מעלת התורה שהם שלו גם בעולם הנצח כמבואר בש"ס יבמות דצ"ו דשפתותיו דובבות בקבר. והנני להזכיר כאן מה ששמעתי מאבא מארי הגה"ק ז"ל בזמן שהיינו במחבואה מחמת המציק לפרש הפסוק מה אשיב לד' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא (תהלים קט"ז) עפ"י דברי הש"ס
(עמוד 6)
פסחים דקי"ט דדרש רבי עוירא משמי' דרב אמי עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו כוס של ברכה לאברהם לברך אומרים לו ברך, אומר להם אני לא אברך לפי שכבר יצא ממני ישמעאל, נותנין לו ליצחק אומר להם אני לא אברך אני איני ראוי לברך לפי שכבר יצא ממני עשו, נותנין לו ליעקב אומר להם אני לא אברך לפי שכבר נשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאסרן עלי ואח"כ נותנין למשה וליהושע וכו' אומרים לו לדוד טול אתה וברך אומר להם אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא, ולכאורה צריכים להבין מדוע לא מיאן גם דוד מלברך מפני חטא של בת שבע וצ"ל הכוונה בזה שדוד המלך הי' בטוח שתשובתו נתקבלה ונמחל לו על חטא זה ולכן חפץ להדגיש בזה שהקב"ה קיבל תשובתו ולא הי' דוד ראוי לאותה מעשה רק להורות תשובה ליחיד וזהו המובן מה אשיב לד'? כלומר אם מי שהוא נפל ברשת היצה"ר ועושה תשובה ואינו יודע אם תשובתו נתקבלה על זה אומר דוד כל תגמולוהי עלי ר"ל כל גמול התשובה אני ערב בעדו שהקב"ה מקבל שבים, השבים בלב שלם, והראיה שכוס ישועות אשא שלי נאה לברך ובודאי שכבר נמחל לי ע"י תשובתי, ודפח"ח. ומבואר בספרים דזכות מיוחד לבאר ולחדש בעניני הלכה למעשה כמבואר בשו"ת מן השמים סי' ל"ב שכל מי שמחשב מחשבות בסברות בהלכות חמורות ובפסקים חמורים נאהב ונחמד לפני המלך עליון, וזה הכוונה אגרא דשמעתתא סברא, ועיין בהעמק שאלה שאילתא ס"ג שכתב שכל תפילותיו היה נותן עבור דין אחד מחודש בגמרא.

זכור אזכור ותשוח עלי נפשי יום אשר גאלנו ממות והוצאתנו משאול תחתיה בניסי נסים שכול וגלמוד שבור ורצוץ הכוס התרעלה שתיתי ומציתי עד תומה כוס יגונים זו של תלאות ועינויים קשים של חבלי מות ומצרי שאול שמצאוני וכפתע היה ביני להמות וכבר אפסו הכוחות ונפלתי תחת נטל הסבל של המכות והצרות שזה היה מנת חלקי בבור בהיער שהייתי שמה יותר משנה וחצי, העינויים והסבל אי אפשר להעלות על הדמיון ולא ניתנו לתיאור, שפת אנוש דלה להביא לידי ביטוי האכזריות של הרשעים קלגסי היטלר ימש"ו שהטביעו בנחלי דם ואש נער וזקן ועוללי טיפוחים, ותיכתב זאת לדור אחרון שבהימים החשכים בזמן ההרג והאבדון בזמן שהיו המשרפות ותאי הגאזים וניתן הרשות להמשחית לשרוף ולהחניק רבבות אלפי ישראל נער וזקן עולל ויונק, ועשן המשרפות כיסה את שמי היהדות בחושך ענן וערפל ושם שמים נתחלל בעולם בפי השכנים הרעים באמרם איה אלהיהם של אלו, ובו בזמן השרידים אשר ד' קורא קדשו שם שמים ברבים, וכותב הטורים האלו כאשר הייתי בהימים האחרונים טרם שחיסלו את הגטו בעירי גריידינג וזה היה בחדש שבט שנת תש"ג, ושעות אחדות קודם החיסול של הגיטו התאספנו בבית כנסת קטן שהיה שם הנקרא סאמבארער שוהליכל ודיברתי דברי עידוד על אף שחכינו בכל רגע על המשחית והיינו שבורים ורצוצים שכבר אמרנו נואש לחיינו כי אפסה כל תקוה ותוחלת והרעב היה חזק מאוד ורציתי להפיח ולהצית זיק של תקוה בלבי ובלב האומללים ודיברתי ובכיתי וחכיתי על נסים והזכרתי מה שהיה מונח בזכרוני בסיפור בשם החסיד רבינו יוסף יעב"ץ ז"ל (הגאון החסיד רבינו יוסף יעבץ ז"ל בספרו אור החיים היה ממגורשי ספרד וכותב הרבה איך שהרבה משלומי אמוני ישראל ששמרו אמונים לדת ישראל), שבזמן הגירוש הרבה אנשים ברחו למדבר מקום ציה ושממה והיה ביניהם איש אחד עם אשתו ושני בניו שהתאמצו ללכת עד ימצאו איזה יישוב והרבה מהם מתו ברעב ובצמא, ואשתו היתה הראשונה למות בדרך ונשאר הוא עם שני בניו ונשא אותם על כתפו ובדרך נתעלף ונחלה באין אונים ואמיץ כוח ונפלו מעל כתפו ומתו, וכאשר רק פתח את עיניו וראה הילדים מתים ובשארית כוחותיו עמד על רגליו ומרוב היגון והצער אמר "רבש"ע הרבה אתה עושה שאעזוב את דת ישראל ואני שאבותי עמדו על הרי סיני אינני יכול למרות כל הצרות והיגונים רבש"ע תדע נאמנה שעל כרחם של יושבי שמים יהודי אני ויחידי אהיה ולא יועיל כלום כל מה שהבאת עלי ותביא עלי", ופרצנו כולנו בבכיה וצעקה עד לב השמים ורגעים אחרי כן שמענו קול הקלגסים שהקיפו את הגיטו ונלקחנו לגרדום לערך שבע מאות איש ושרפו את הגיטו באש ואני עם עוד איש אחד נמלטנו וניצלנו בנסי נסים, ואין כאן המקום לספר מזה וכתבתי מגילת איכה על הגדה של פסח את גודל הקידוש השם של אחינו בני ישראל ואת כל הרפתקאות דעדו עלינו יה"ר שאזכה להוציאה לאור עולם כי דבר נחוץ הוא לפיע"ד להודיע למען ידעו דור האחרון את המסירת נפש
(עמוד 7)
והקידוש השם של יהדות אירופה כי כבר כתבו הרבה חילונים כותבי ההיסטוריה מהשואה הנוראה אבל עדיין לא נכתב כלום על יהדות התורה ועל סתם אנשים היראים והחרדים לדבר ד' שעד יום האחרון שמרו אמונים ולא התרעמו כלל ופשטו צווארם לטבח בקריאת שמע ישראל על שפתם הי"ד, הפקידים נהרגו מאחרי שבת בתי כנסיות מלאי מצות כרמון וכזויות רעדה תאחוז כל שומע שמוע ותזל כל עין דמוע על בית ישראל ועל עם ד' אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה עד אשר ממרום יסכת חנון ויביט תשפוכת דמים ויקיים בנו חזון נביאנו כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים, ארץ אל תכסי דמם עד ישקיף וירא ד' משמים וינקום נקמתו ונקמת עמו ונקמת תורתו ונקמת דם עבדיו אשר שפכו דמם כמים, ואלה עקדות תראה חנון הביטה ממרומים תשפוכת דם הצדיקים ותמצית דמם תראה בפרגודך ותנקום את נקמתם לעינינו ותביאנו להר קדשיך ותשמחנו בבית מקדשך אכי"ר. וביום שיצאתי ממסגר אסיר ממוות לחיים ביום ה' מנחם אב תש"ד חשבתי בדעתי מה לעשות שבור וחולה בצער ומלא יאוש בעירום ובחוסר כל ממש במלוא מובן המלה הייתי וגם רעיוני נבוכו כי נדמה לי שזה רק חלום וכאשר אך ראיתי את המציאות והמצב כערער בערבה בלי משען ומשענה בלי משפחה בלי יהודים עם מי יהיה לי לחיות עם הנהו כלבין דחציפין הוי על כל שכני הרעים שהלכו שלובי יד עם הקלגסים ימש"ו ועל כל זה הרגשתי שהחוב עלי להודות להקל הטוב כמבואר בגמרא בברכות דנ"ד ארבעה צריכים להודות יורדי הים הולכי מדבריות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, וכולהו איתנייהו בי אבל לברכת הגומל צריך עשרה ובשעת קריאת התורה אבל מלכה ושריה בגוים אין תורה ובעוה"ר הגוילין נשרפים והאותיות פורחות באויר, ואמרתי ונדרתי כנדר יעקב אבינו ע"ה אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל "בית אבי" והיה ד' לי לאלקים, ואז קרבן שרעפי אקריב לא-ל יוצרי וגואלי והדור שרידי חרב יעפי הצרות והגלות ימצאו בו מנוח, זה יעלה לי במקום קרבן תודה. ועיין בספר חסידים סי' תק"ל בענין החיוב לכתוב חידושי תורה, עיי"ש בהמפרש ברית עולם להגה"ק החיד"א שהביא בשם הלב אריה בהקדמת ספרו שבזמן שבית המקדש קיים כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש הכתיבה זו היא עולה לו במקום קרבן, ובזה פירש הפסוק זבח ומנחה לא חפצת וגו' עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי שיעלה במקום קרבן, יעו"ש ובאמת מבואר כן בהדיא בש"ס ר"ה די"ח גבי בני עלי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה הרי דלימוד התורה חשוב יותר מהקרבת קרבן, ומהש"ס מגילה ד"ג דאמר התם דגדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי, ליכא ראיה דהתם מיירי בתלמוד תורה דרבים כבמסקנא בגמרא.

וב"ה נשבעתי ואקיימה והרי זכיתי לראות חלק שלישי מספרי שו"ת בית אבי אשר חנני ד' ונתן לי כוח ועצמה להגות בתורתו ולחדש חידושים להלכה ולמעשה ואקוה שישאו ענף ויעשו פירות ישנים וגם חדשים כי המה קודש קדשים מימיהם מים שאין להם סוף ונפש הכל עליהם תכסוף, וכמאמר המלך החכם אף חכמתי עמדה לי (קהלת ב') ודרשו חז"ל אמר רב אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטורין באף נתקיימה בי ומובנו דמה שלמד ביגיעה ובזעת אף נתקיימה בו בזקנתו, ומיד אחר החרבן נטיתי ידי לבנות ביתי כמאמרם ז"ל במדרש רבה ויקרא כ"א על הפסוק חכמות בנתה ביתה (משלי ט"ו) זו תורה עם ישראל בניגוד לעמים אחרים בונה את ביתו הלאומי על עמודי התורה, וזהו המובן "חכמות" התרבות והמוסר האתיקה היהודית בנתה ביתה כלומר הנשמה היהודית זו תורה אשר יסדה וטפחה את בית ישראל ועליה נשענים פנת יקרת עמינו, אפילו בזמן החושך שנחשולים רבים התפרצו וטבעו את גאון ישראל כשעלה הכורת ועמד לזעזע את עמודי בית ישראל ועוד מעט והתפורר והתמוטט ח"ו לעשות כלה בבית ישראל אז באה התורה והרעיפה טל של תחיה על העצמות היבשות ונעשתה לה למגן ולמחסה, בזמן שרוחות רעות איימו לעשות שמות בקרב ישראל ולעקור כל נצוצי הקדושה של הקבלה המסורתית ולמחות את שם ישראל אז באה התורה וטפחה על פניהם והראה לעין כל כי עם ישראל חי בתורתו חי ויחיה לעולם.7 למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם את גודל העבודה במסירת נפש שהיה על השרידים פליטי חרב לארגן ולבנות מחדש חיי הדת לאחר המבול של אש ממסד ועד הטפחות, לא היה לנו לא ציצית ולא
(עמוד 8)
תפילין לא סדור ולא חומש. ובעזרת השי"ת עלה בידינו לאט לאט לנטוע ולעשות פעלים לחדש את אור התורה והמצוה, ואחר הריפטריאציה ממזרח גליציא למערב ולשליזיא ונתמניתי לרב אב"ד בעיר ביטאם והתאספו שמה כעשרים אלף איש בלי משפחות רק אלמנות ואלמנים ששיכלו את בניהם והיו רדופים לינשא לבנות בית חדש בתקוה עוד להוליד בנים אבל מקוה טהרה לא היה, ועבדתי ממש בידי לאסוף חומר לבנין המקוה כי היה עלי לסדר חופה וקידושין בכל יום ויום ועסקתי הרבה בהיתר עגונות ולרש אין כל כי לא היה לנו אמצעים להבנין של המקוה, אבל ב"ה עלה בידי לבנות מקוה בשארית כוחותי זכרה לי אלקי לטובה, (ויזכר שם האיש שעבד במסי"נ לבנין המקוה ה"ה ר' מענדל טויסטר ע"ה), כי המקוה היתה עבור כל גליל שליזיא העליונה עד עיר בענדין.

ובש"ס גיטין דנ"ה מעשה ברבי יהושע בן חנניא שהלך לכרך גדול של רומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים וכו' אמר לו מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה לו אותו תינוק ואמר הלא ד' זו חטאנו לו אמר מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל, ובאמת הלא התינוק השיב לו רק הפסוק ששאלו כי כך הוא סדר הפסוק בישעיה מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ד' זו חטאנו לו (ישעי' מ"ב) ובמה הכיר רבי יהושע בן חנניא שהתינוק דנן יהיה מורה הוראה בישראל ומוח"ז הגאון החסיד מוהר"י קליגר זצ"ל האבד"ק גריידינג פירש בזה דכאשר שאל רבי יהושע בן חנניא את התינוק מי נתן למשיסה הדגיש רבי יהושע בן חנניא את המלה "מי" כלומר כי הלא יש שתי הנהגות במדותיו של הקב"ה מדת הדין ומדת הרחמים ושאלת רבי יהושע בן חנניא היה "מי" נתן למשיסה מדת הדין או מדת הרחמים ועל זה השיב התינוק בחכמה הסיפא דקרא ובתשובתו הדגיש את השם ה-ו-י-ה הלא יקו"ק כלומר מדת הרחמים נתנה אותנו למשיסה, והוא מפרש הלאה "זו חטאנו לו", ומדגיש המלה זו כלומר שמכה אותנו מדה כנגד מדה וזו היא מדת הרחמים כי אם הקב"ה מכה ומעניש מדה כנגד מדה אנו יודעים כיצד לשוב בתשובה וזהו מדת הרחמים כי עיקר התכלית אינה ההכאה אלא ההוראה היוצאת מהכאה זו המורה לנו הדרך לתשובה, לפיכך כששמע רבי יהושע בן חנניא דברי התינוק והסברתו אמר מובטחני שיהיה מורה הוראה בישראל להורות לישראל דרך התשובה, ודפח"ח על החורבן שלנו קשה מאוד לומר כן ועלינו רק להצדיק את הדין.

ובביתי אתן שם טוב מבנים ובנות שאננות ובוטחות לנות ביתי נטעי נאמנים וגפן פוריה ה"ה רעיתי הרבנית העדינה אשת חיל בת גדולים אשה משכלת למופת אמא ואומנת מרת אסתר תחיה, בת חותני הרב הגאון החכם השלם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ר משולם יששכר קליגר ז"ל ישב בשבת תחכמוני בקראקא בתור רב בבית המדרש מזרחי בהגאון החסיד והקדוש חו"פ פאר דורו כקש"ת מוה"ר יוסף קליגר זצ"ל הי"ד הגאבד"ק גריידינג יאריך ד' ימיה בטוב ובנעימים ונזכה יחד לראות מכל יוצאי חלצינו בנותינו היקרות והחשובות ה"ה בתינו הבכירה המושלמת יקרת לב הרבנית מרת אידל בונא שתחיה עם בעלה הרה"ג המו"מ שלשלת היוחסין מר חיים הלברשטאם שליט"א, ובניהם היקרים ילדי שעשועים הבחור משולם יששכר יוסף נ"י, והעלם בן ציון אברהם יעקב נ"י, ובתם הילדה צפורה לאה והילדה חיה פראדל שתחי', ובתינו החשובה והמושלמת יקרת לב מרת בת שבע רחל שתחיה עם בעלה הרה"ג המו"מ שלשלת היוחסין מר אברהם משה סורוצקין שליט"א, עם בניהם היקרים ילדים נחמדים ה"ה העלם יעקב נ"י ואליהו מאיר נ"י ומשולם יששכר יוסף נ"י, וזלמן יהושע נ"י, ומרדכי דוב נ"י, ובתם הילדה בונא העני שתחיה, ובתינו היקרה והחסידה מרת אביבה מרים שתחי' עם בעלה האברך הרה"ג שלשלת היוחסין מר מרדכי ישכר בער לויפר שליט"א, ובנם הילד משולם אליעזר נ"י ובתם הילדה מלכה שתחיה כולם יעמדו על הברכה ויהי רצון שנזכה לראות בהם תורה וגדולה במקום אחד, לאילני רבה יתעבדו ויקויים בהם מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם אכי"ר,

נוא יארק כ"א אב תש"מ לפ"ק,

כעתירת הצעיר באלפי ישראל,

אבד"ק ביטאם ומלפנים בגריידינג ולבוב
חופ"ק ברוקלין נוא יארק